הבנת שברים וסיבוכים פוטנציאליים
שברים הם פציעות נפוצות המתרחשות כאשר עצמות נשברות עקב פגיעה או טראומה. פציעות אלו יכולות לנוע בין סדקים קלים לשברים חמורים, והן דורשות טיפול רפואי בזמן כדי להבטיח ריפוי תקין ולמנוע סיבוכים אפשריים בעתיד.
שבר הוא הפרעה בהמשכיות של עצם, והוא יכול להתרחש בצורות ובגדלים שונים. יש והשברים יהיו כתוצאה מנפילות, פציעות ספורט, תאונות, או אפילו מצבים רפואיים בסיסיים שמחלישים את העצמות, כגון אוסטאופורוזיס. שברים מסווגים לסוגים שונים על סמך המאפיינים שלהם, כולל מיקומם, חומרתם ותבניתם.
סוגי שברים ביד
שברים בשורש יד -הרדיוס רחיקני (שבר רדיוס דיסטלי)
שברים של רדיוס רחיקני (שורש היד) הינם השברים הנפוצים ביותר בילדים מתחת לגיל 16. הרדיוס הדיסטלי הוא העצם הגדולה יותר בצד האגודל של האמה, המחברת את פרק כף היד למרפק. שברי רדיוס דיסטלי הם בין השברים הנפוצים ביותר אצל ילדים, המתרחשים לרוב עקב נפילה על יד מושטת. שברים אלו יכולים להשפיע על אנשים בכל הגילאים, מילדים ועד קשישים, והם משתנים בחומרתם.
שברים אלו יכולים להופיע במגוון רחב של דרגות, הטיפול יקבע לפי דרגת השבר, ברוב המקרים גבס בלבד יספק את התוצאה, לעיתים יומלץ על ניתוח.
שברים אלו מתאחים בצורה טובה ונדיר כי יגרמו לסיבוכים מכל סוג שהוא.
שברים אלו יכולים להופיע בדרגות חומרה שונות ודרגת החומרה היא זו שקובעת את הטיפול המתאים. לרוב, השברים מטופלים באמצעות גבס שמחזיר את העצם למקומה ומאפשר החלמה. במקרים חמורים יכול להתגבר הצורך בהליך כירורגי – כולל ניתוח על מנת לתקן את השבר. אולם חשוב לדעת כי הסיבוכים בעקבות שברים אלו הם נדירים מאד והשברים מתאחים בצורה טובה בדרך כלל.
יחד עם זאת, ישנם מספר סיבוכים פוטנציאליים כתוצאה משברים ברדיוס דיסטלי. סיבוכים אלו נובעים פעמים רבות, בשל חוסר טיפול או בשל איחוי לא טוב של העצמות
שבר בשורש כף היד - כאבים
במידה והעצם השבורה לא מתרפאת במקומה הנכון הדבר עלול לגרום לעיוותים, לכאבים ולירידה בתפקוד פרק כף היד. על כן, אבחון בזמן וטיפול נכון הם חיוניים במקרים של שבר בשורש כף היד.
במקרים הפוכים, העצם השבורה לא מצליחה להחלים לחלוטין ואינה מצליחה להתאחות. יש לכך כמה סיבות אפשרויות, כמו אספקת דם לקויה, חוסר בתנודתיות או בריאותו הכללית של המטופל. אלו המקרים שבהם ישקול אורתופד ילדים התערבות כירורגית.
לעיתים, שבר בשורש כף היד עלול לגרום לנזק עצבי או לנזקים בכלי הדם. אזור פרק כף היד עמוס בצפיפות בעצבים ובכלי דם, שבר במיקום זה עלול לפגוע בהם והמטופל יחוש עקצוצים או נמלולים כתוצאה מהפרעה בזרימת הדם. במקרים אלו הערכה רפואית מיידית יכולה לסייע במניעת בעיות ארוכות טווח.
תסמונת כאב אזורי מורכב (CRPS) היא סיבוך אפשרי, אם כי נדיר, במקרים של שורש בכף היד. תסמונת זו מכונה. במקרים חריגים אלו יחוש המטופל הסובל משבר בכף יד כאבים עזים, מנפיחות ומשינויים בצבע העור ובטמפרטורה באזור הפגוע.
חשיבות הטיפול בשברים בכף היד
טיפול נכון בשברי רדיוס דיסטלי כרוך באבחון מדויק, לרוב באמצעות צילומי רנטגן, סריקות CT או MRI, ולאחר מכן בבחירת הטיפול המתאים על ידי אורתופד מומחה לילדים. לעיתים יבחר האורתופד בגיבוס או בסד ולעיתים יהיה צורך בניתוח, הכל בהתאם לחומרה וסוג השבר.
חשוב לזכור, כי מניעת סיבוך מצריכה טיפול רפואי אורתופדי מהיר, מעקב תדיר אחר התקדמות ההחלמה לצד פיזיותרפיה. עם התקדמות הטכנולוגיה הרפואית והמומחיות האורטופדית, ניתן לטפל בשברים רבים ביעילות, ולאפשר לילדים לחזור בהקדם לפעילות היומיומית שלהם. עם זאת, אבחון מוקדם, טיפול מתאים והקפדה על ייעוץ רפואי חיוניים כדי למזער את הסיכון לסיבוכים לטובת החלמה מיטבית.
שבר בעצם הירך - פמור
התמודדות עם שברים בעצם הירך אצל ילדים יכולה להיות חוויה מעיקה הן למטופלים הצעירים והן להוריהם. עם זאת, ההתקדמות באורטופדית ילדים סללה את הדרך לגישות טיפול יעילות ומותאמות המעניקות עדיפות לנוחות הילד, תוך דגש על מניעת פגיעה בטווח ארוך. תכנית הטיפול בשברי עצם הירך בילדים תלויה בגורמים שונים, לרבות סוג השבר, גיל הילד והצרכים הספציפיים של המטופל. כאן אנו חוקרים כמה שיטות טיפול נפוצות לשברי עצם הירך בילדים.
עצם הירך הינה העצם הגדולה בגוף. עצם זו מחולקת לשלושה חלקים. חלק מקורב ( proximal ) שעושה את החיבור לאגן, חלק אמצעי (diaphyseal/ shaft ) וחלק רחיקני ( distal ) המחבר לברך. בכל חלק יכולים להופיע סוגי שברים שונים ובדרגות חומרה שונות, הטיפול יקבע בהתאם לכל שבר על מנת לתת מענה מיטבי.
עצם הירך היא העצם הגדולה ביותר בגוף והיא מחולקת לשלושה חלקים: חלק מקורב – proximal, הוא החלק בעצם המחובר לאגן, החלק האמצעי – diaphyseal/ shaft – הוא למעשה הגוף והחלק הגדול של העצם והחלק הרחיקני – distal, שכשמו כן הוא – החלק המרוחק מהאגן והוא מחובר לברך.
שברים בעצם הירך יכולים להופיע בכל אחד משלושת חלקיה וסוגי השברים וחומרתם עלולים להשתנות מאד כאשר הטיפול תלוי בסוג השבר ובדרגת החומרה שלו ויכול לכלול גבס, ניתוח או שילוב של שניהם.
המקרה של כל ילד הוא ייחודי, וחשוב כי תוכנית הטיפול מותאמת לצרכיו הספציפיים. גורמים כגון גיל, סוג שבר, פציעות נלוות, ובריאותו הכללית של הילד ממלאים תפקיד מכריע בקביעת הטיפול שיתאים לו ביותר.
גורם קריטי בטיפול בשברי עצם הירך בילדים הוא ההשפעה על המשך הגדילה של העצמות והגוף ומימוש מלא של פוטנציאל הצמיחה. במהלך בדיקת השבר, יעריך אורתופד ילדים את מיקום השבר ביחס לסחוסים במטרה למנוע כל הפרעה להתפתחות העצם התקינה. בעוד ריפוי מיידי של שברים הוא בראש סדר העדיפויות, אורתופדים לילדים מתמקדים גם בהשלכות ארוכות הטווח של הטיפול במטרה למזער את הפוטנציאל לסיבוכים עתידיים באמצעות טיפול מדויק ומעקב.
ללא קשר לשיטת הטיפול, בכל מקרה של שבר שיקום הוא הכרחי. במקביל למעקב אצל הרופא, יופנה המטופל לטיפולי פיזיותרפיה שיסייעו לו בשיקום תפקוד מפרקים, גמישות ובחיזוק השרירים.
מכל שברי הפמור החלק האמצעי הוא בעל השכיחות הגבוהה ביותר. כאן, משתנה הטיפול בהתאם לגיל המטופל, כמו גם לחומרת השבר.
לרוב, בתינוקות עד גיל שישה חודשים נעזר האורתופד ברתמת פבליק (מכשיר רצועות המחזיק את הרגל ללא צורך בגבס) או גבס ספיקה ( גבס המתחיל מקו הפטמות עד לחלק התחתון של הרגל). אצל ילודים בגיל קטן מאוד ניתן לבצע גם חבישה בלבד. חיבור שברים בגילאים אלו הינו מהיר ביותר.
אצל תינוקות החל מגיל חצי שנה ועד לפעוטות כבני 5 שנים, שיטת הטיפול הנפוצה היא של גבס ספיקה. במספר מקרים יוצאי דופן ימליץ האורתופד על טיפול ניתוחי.
החל מגיל 6 ועד לילדים בני 11 שנים הטיפול הנפוץ הוא לרוב באמצעות ניתוח לקיבוע השבר.
ניתוח לקיבוע השבר בעצם הירך
במקרה בו יש צורך בניתוח לקיבוע השבר, עומדות בפני המטופל שתי אפשרויות – קיבוע פנימי או חיצוני. קיבוע פנימי כרוך בשימוש בברגי מתכת או לוחות כדי להחזיק את שברי העצם השבורים ביישור תקין. גישה זו מאפשרת יציבות של העצמות במשך זמן ההחלמה. במקרים של שברים חמורים או כאשר העור והרקמות הרכות נפגעים, ניתן להשתמש במכשיר קיבוע חיצוני. מכשיר זה מייצב את השבר על ידי הצמדת סיכות מתכת לעצם משני צידי השבר, וסיכות אלו מחוברות באמצעות מסגרת חיצונית.
שבר במרפק
אחת הפציעות השכיחות אצל ילדים היא פציעה במרפק, ובפרט שבר במרפק. ילדים נפצעים בתאונות, מנפילות או מפעילות ספורט והמרפק הוא איבר רגיש במיוחד, בפרט המפרק. הבנת הסיבות, אפשרויות הטיפול והסיבוכים הפוטנציאליים של שברים במרפק בילדים היא חיונית לניהול יעיל ולהחלמה מיטבית.
שבר במרפק בילדים יכולים לערב חלקים שונים של המרפק, כולל עצם הזרוע העליונה (הומרוס), עצמות האמה (רדיוס ואולנה), והבולטים הגרמיים סביב המפרק.
בין השברים הנפוצים במרפק הוא השבר העל-קונדילרי. מדובר בשבר ממש מעל מפרק המרפק, והוא שכיח בעיקר אצל ילדים צעירים.
שבר במרפק נפוץ נוסף הוא שבר אולקרנון, זהו שבר בחלק האחורי של המרפק.
שבר אפשרי נוסף הוא ראש רדיאלי, הנפוץ אצל ילדים גדולים יותר, שברים אלו נמצאים בחלק העליון של עצם הרדיוס.
טיפול בשבר במרפק:
גישת הטיפול בשברי מרפק בילדים תלויה בסוג השבר ובחומרתו. במידה ומדובר בשבר פשוט, במרבית המקרים יחליט רופא אורתופד מומחה על שימוש בגבס או בסד. הגיבוס נעשה על מנת לקבע את המרפק ובכך לאפשר את החלמת השבר.
כאשר השבר הוא מורכב, ייתכן ויוחלט על ניתוח ועל קיבוע פנימי (ORIF). בהליך זה המנתח האורתופדי ממקם מחדש את העצמות השבורות ומשתמש בסיכות, ברגים או לוחות כדי להחזיק אותן במקומן.
בעוד שרוב שברי המרפק בילדים נרפאים היטב עם טיפול מתאים, ישנם סיבוכים פוטנציאליים כמו פגיעה בלוחית הגדילה (בסחוס), נוקשות או פגיעה בעצבים ובכלי הדם.
טיפול מהיר בשברים אלו, מילוי אחר הנחיות האורתופד ומעקב צמוד, כל אלה יש בהם כדי להפחית את הסיבוכים ולאפשר לשבר להחלים במלואו ולמזער השפעות ארוכות טווח על תפקוד מפרק המרפק של הילד.