שברי מרפק בילדים

שברי מרפק בילדים

שברי מרפק אצל ילדים – ד"ר מנחם זינגר

שברי מרפק אצל ילדים מהווים אתגר רפואי ייחודי הדורש התמחות מיוחדת ומעקב צמוד. המורכבות האנטומית של המפרק, יחד עם הצורך לשמור על פוטנציאל הגדילה של הילד, מחייבים גישה מותאמת ומומחיות גבוהה.

אני ד"ר מנחם זינגר, ואני מתמחה באורתופדית ילדים מזה למעלה מ-25 שנה ומביא ניסיון קליני עשיר בטיפול בשברי מרפק מורכבים אצל ילדים בכל הגילאים. כמנהל היחידה לאורתופדית ילדים במרכז הרפואי וולפסון ויו"ר החברה הישראלית לאורתופדית ילדים לשעבר, הנני מאמין בגישה אישית המותאמת לכל ילד ולמשפחתו. הטיפול במרפאתו מתאפיין בהתאמה מדויקת למקרה הספציפי, תוך התחשבות בגיל הילד, רמת הפעילות ובצרכים המיוחדים של המשפחה.

דר זינגר מומחה לאורתופדית ילדים - שברי מרפק ילדים

למה שברים במרפק נפוצים ומורכבים במיוחד בילדים

שברים במרפק מהווים כ-10-20% מכלל השברים בילדים ומציבים אתגרים ייחודיים. המרפק הינו מפרק מורכב במיוחד, הבנוי משלוש עצמות שחייבות לפעול בתיאום מושלם: עצם הזרוע מלמעלה ושתי עצמות האמה – הרדיוס והאולנה מלמטה. מורכבות זו הופכת את המרפק למפרק הבעייתי ביותר בגוף מבחינת טיפול בשברים, שכן כל הפרעה בהרמוניה זו עלולה להשפיע על התפקוד לטווח הארוך.

חשיבות הריפוי האנטומי המדויק והשלכות טיפול לא נכון

בניגוד למפרקים אחרים בגוף, שברים במרפק אצל ילדים דורשים התייחסות מיוחדת. בעוד שבמפרקים אחרים הגדילה הטבעית יכולה "לתקן" עיוותים קלים לאורך זמן, במרפק דבר זה לא יקרה. משמעות הדבר היא שאם השבר לא יתרפא במצב אנטומי נכון מההתחלה, העיוות עלול להישאר קבוע. זו הסיבה שגישת הטיפול במרפק היא פחות סלחנית ולעיתים דורשת התערבות כירורגית גם במקרים שבאזורים אחרים היו מטופלים באופן שמרני.

האנטומיה של המרפק ומורכבותו הייחודית

המרפק הוא מפרק מורכב הכולל שלושה מפרקים נפרדים הפועלים כיחידה אחת. עצם הזרוע (humerus) מתחברת לשתי עצמות האמה – הרדיוס והאולנה, ויוצרת מערכת המאפשרת תנועות כיפוף ופשיטה של המרפק וכן תנועות סיבוב של האמה.
בסמןך למרפק עוברים שלושה עצבים עיקריים – המדיאני, הרדיאלי והאולנרי, וכן מערכת כלי דם חיונית. פגיעה באחד מאלה במהלך השבר עלולה לגרום לסיבוכים נוירולוגיים או וסקולריים חמורים. רשת הרצועות והגידים אשר מקיפה את המרפק אומנם מספקת יציבות אך לעיתים יכולה להגביל את האפשרויות לשחזור לאחר פציעה.

סוגי השברים הנפוצים במרפק אצל ילדים

שבר סופרה-קונדילרי

השבר הנפוץ ביותר במרפק של ילדים הוא השבר הסופרה-קונדילרי, המתרחש מעל לקונדילים של עצם הזרוע. שבר זה מהווה כ-60% מכלל שברי המרפק אצל ילדים ומתרחש, בדרך כלל, בגילאי 4-8 שנים. מנגנון הפציעה הנפוץ ביותר הוא נפילה על יד מושטת כאשר המרפק ישר.
שבר זה נחשב מורכב כאשר הוא בתזוזה מכיוון שהוא עלול לגרום לפגיעה בעצבים ובכלי הדם העוברים בסמוך למרפק. בחלק מהמקרים נדרש מעקב צמוד של הדופק והתחושה בכף היד כדי לוודא שלא נפגעה האספקה הנוירולוגית או הווסקולרית.

שבר קונדיל לטראלי

השבר השני בשכיחותו הוא שבר הקונדיל הלטראלי (החיצוני), המהווה כ-17% משברי המרפק בילדים. שבר זה מתרחש בגיל ממוצע של 6 שנים ונגרם בדרך כלל מנפילה כאשר המרפק נלחץ פנימה. שבר זה דורש טיפול מדויק במיוחד מכיוון שהוא כולל את המשטח המפרקי של עצם הזרוע ועלול לפגוע בלוח הגדילה. במרבית המקרים נדרש טיפול כירורגי לשחזור מדויק של המשטח המפרקי.

שבר בצוואר הרדיוס 

שברים בראש הרדיוס במרפק מהווים כ-10% משברי המרפק בילדים. במקרים רבים מדובר בשבר בראש הרדיוס במרפק ללא תזוזה, מצב שבו העצם נסדקת אך החלקים נשארים ביחסים הנכונים. ראש הרדיוס במרפק חשוב לתנועות הסיבוב של האמה, ולכן פגיעה בו עלולה להשפיע על תפקוד עתידי. הטיפול תלוי במידת התזוזה – תזוזה של עד 30 מעלות מטופלת בדרך כלל באופן שמרני, בעוד שתזוזה גדולה יותר דורשת שחזור.

שבר אולקרנון

שבר אולקרנון מתרחש בקצה המחודד של האולנה, החלק הבולט של המרפק שאנו מרגישים כאשר מכופפים את המרפק. שברים אלה נגרמים בדרך כלל ממכה ישירה למרפק, ולעיתים מתרחשים בילדים הפעילים בספורט קבוצתי או ברכיבה על אופניים. האולקרנון הוא חלק חיוני ממנגנון יישור המרפק, ופגיעה בו משפיעה ישירות על היכולת לישר את הזרוע במלואה. התסמינים האופייניים כוללים כאבים חדים, נפיחות מקומית ובמיוחד חוסר יכולת לישר את המרפק נגד התנגדות. ברוב המקרים נדרש טיפול כירורגי כדי לחבר מחדש את החלקים השבורים ולהחזיר את הפונקציה הנורמלית. הקושי בשבר זה הוא שהשריר התלת ראשי מושך בכוח את החלק השבור כלפי מעלה, מה שמקשה על החזקת השבר במקום נכון ללא קיבוע כירורגי.

שבר תלישה במרפק

שבר תלישה במרפק מתרחש כאשר כוח משיכה חזק של שריר או רצועה "מושך" חלק מהעצם איתו. סוג שבר זה יכול להתרחש בכל חלק במרפק ובדרך כלל נגרם מתנועה פתאומית וחזקה או מכוח עקיף הפועל על המפרק. הדוגמה הקלאסית היא ילד שנופל ומנסה להיתפס במשהו, יוצר כוח משיכה חד וחזק. למרות שנשמע פחות חמור משברים אחרים, שבר תלישה יכול להיות בעייתי במיוחד אם הוא מערב אתרי הצמדת שרירים חשובים. הטיפול תלוי בגודל החלק הקרוע ובמיקומו – חלקים קטנים עשויים להחלים טבעית, בעוד שחלקים גדולים או אלה המערבים מישורי מפרק עלולים לדרוש קיבוע כירורגי. הסיבוך הראשי הוא חולשה או הפרעה בתפקוד השריר הקשור, שיכולה להוביל להגבלה בכוח או בטווח התנועה.

הבחנה בין סדק במרפק לשבר מלא

סדק במרפק הוא מצב שבו העצם נסדקת חלקית מבלי להיפרד לחלקים נפרדים, ולמרות שנשמע פחות חמור משבר מלא, גם סדק דורש מעקב רפואי צמוד ולעיתים טיפול זהה לשבר מלא. ההבדל בין סדק לשבר מלא הוא לעיתים יותר אקדמי מאשר מעשי, שכן גם סדק עלול להתרחב ולהפוך לשבר מלא אם לא יטופל כראוי. במרפק, בגלל הלחצים המורכבים הפועלים על המפרק, סדק עלול להיות אפילו יותר בעייתי מאשר שבר נקי, שכן הוא יוצר אזור חולשה שיכול להיכשל בכל רגע. הקושי הנוסף הוא שסדקים לעיתים קשים לזיהוי בצילומי רנטגן ראשוניים, ויכולים להתגלות רק לאחר מספר ימים כאשר מתפתחת נפיחות או כאב מתמשך. מסיבה זו, כל חשד לפגיעה במרפק אצל ילד דורש מעקב צמוד גם אם הצילומים הראשוניים נראים תקינים.

הבדלים ייחודיים בשברי מרפק של ילדים

לוחות הגדילה ומשמעותם לשבר במרפק

הבדל מהותי בין שברי מרפק של ילדים למבוגרים קשור ללוחות הגדילה (physis). לוחות אלה הם אזורי סחוס רך הנמצאים בקצות העצמות ואחראים לגדילת העצם. פגיעה בלוחות הגדילה עלולה לגרום להפרעות בגדילה ולעיוותים קבועים. במרפק קיימים מספר לוחות גדילה חשובים, ופגיעה בהם מחייבת מעקב ארוך טווח של עד שנתיים כדי לוודא שהגדילה ממשיכה בצורה תקינה. הסכנה הגדולה ביותר היא שפגיעה בלוח הגדילה עלולה להוביל לעצירת גדילה חלקית או מלאה, מה שעלול ליצור הבדלי אורך או עיוותים בגפה שיידרשו תיקון כירורגי בעתיד.

יכולת החלמה מהירה עם אתגרים ייחודיים

שברים אצל ילדים אכן מתאחים מהר יותר מאשר אצל המבוגרים, אך במרפק יש להיזהר מהחלמה מהירה מדי במצב לא נכון. המרפק תורם רק כ-20% לגדילה הכוללת של הגפה העליונה, לכן אין אפשרות "לסמוך" על הגדילה לתיקון עיוותים כמו שקורה באזורים אחרים. זוהי הסיבה שהגישה הרפואית במרפק פחות סלחנית – אם השבר לא יתרפא במצב אנטומי נכון, העיוות עלול להישאר קבוע. המהירות בהחלמה יכולה לפעמים לעבוד נגד הילד אם השבר לא מוצב נכון מההתחלה, שכן העצם תתאחה במהירות במצב הלא תקין. לכן חיוני מאוד לוודא מיקום נכון של השבר לפני תחילת תהליך ההחלמה.

הבדלים באבחון הדמיה של שבר או סדק במרפק

מפרקי הילדים מכילים כמויות גדולות של סחוס שאינו נראה בצילומי רנטגן, מה שמקשה לעיתים על האבחון והופך את הערכת השבר למורכבת יותר. במקרים מסוימים נדרש צילום רנטגן של המרפק הבריא לצורך השוואה, כדי להבין מה נורמלי עבור הילד הספציפי. הקושי הנוסף הוא שילדים לא תמיד יכולים לתאר במדויק את הכאב או את ההגבלה בתנועה, ולעיתים המידע הקליני מוגבל. יתרה מכך, ילדים לעיתים "מסתגלים" מהר למצב החדש ועלולים להמשיך להשתמש ביד גם כאשר יש שבר, מה שעלול להוביל לאבחון מאוחר או לטיפול לא מתאים. לכן נדרשת מומחיות מיוחדת בפרשנות צילומים של ילדים ובהבנת הפרופורציות הנורמליות של כל גיל.

תסמינים ודרכי אבחון לשבר במרפק היד

  1. כאב חד ופתאומי במרפק ובאמה
  2. נפיחות מקומית סביב המרפק
  3. הגבלה או חוסר יכולת מוחלט להזיז את המרפק
  4. עיוות נראה לעין באזור המרפק
  5. שינוי צבע – חבורות או סימני דימום תת-עורי

במקרים חמורים יותר עלולים להופיע תסמינים נוירולוגיים כמו חוסר תחושה בכף היד או באצבעות, או תסמינים וסקולריים כמו חיוורון בכף היד וחוסר דופק – סימנים אלה מחייבים טיפול מידי.

שלב ראשון באבחון: בדיקה רפואית מקיפה

הרופא יבצע בדיקה מקיפה המתחילה בהערכת מנגנון הפציעה ובדיקת יציבות המפרק. חשוב להבין איך בדיוק התרחשה הפציעה – האם זו הייתה נפילה על יד מושטת, מכה ישירה למרפק או מנגנון אחר. מידע זה עוזר לרופא להבין איזה סוג שבר צפוי ולהתמקד בבדיקות הרלוונטיות. בדיקת יציבות המפרק נעשית בזהירות רבה כדי לא לגרום נזק נוסף, ומטרתה לקבוע האם יש נזק נוסף במפרק בנוסף לשבר.

שלב שני – הערכה נוירולוגית ווסקולרית מקיפה

השלב השני כולל הערכה מקיפה של המצב הנוירולוגי והוסקולרי (המצב של כלי הדם והזרימה לאזור היד/האמה). אלה הן הבדיקות החשובות ביותר בשבר במרפק. הרופא יבדוק את התחושה בכל אצבע ובכף היד, יבחן את היכולת להזיז את האצבעות ואת כוח האחיזה. בדיקת הדופק בפרק כף היד ובאצבעות חיונית לוודא שזרימת הדם לא נפגעה. במקרים חמורים, פגיעה בעצבים או בכלי דם עלולה לדרוש התערבות כירורגית מיידית. לבסוף, הרופא יבדוק את המפרקים הסמוכים – הכתף ופרק כף היד – כדי לוודא שלא נוצרו פציעות נוספות במהלך הטראומה.

שלב שלישי – הדמיה רפואית

לרוב, צילום רנטגן מספיק לאבחון השבר במרפק. הצילום נעשה משתי זוויות לפחות – מלפנים ומהצד – כדי לקבל הערכה מדויקת של מיקום השבר ומידת התזוזה. במקרים של שברים תוך-מפרקיים מורכבים, כאשר השבר נכנס לתוך המפרק עצמו ופוגע במשטח המפרקי, נדרשת בדיקת CT. בדיקה זו מאפשרת הערכה תלת-ממדית מדויקת של מידת הנזק למשטח המפרקי ועוזרת לרופא להחליט האם נדרש ניתוח ולתכנן את ההתערבות הכירורגית בצורה מיטבית. לעיתים, במיוחד אצל ילדים קטנים, עלול להידרש צילום רנטגן השוואתי של המרפק הבריא כדי להבין את המבנה הנורמלי ולהבחין בין שבר אמיתי לבין מרכיבי סחוס טבעיים שעדיין לא הפכו לעצם.

אפשרויות טיפול לשבר במרפק ילדים

טיפול שמרני

רוב השברים במרפק בילדים מטופלים באופן שמרני ללא צורך בניתוח, במיוחד כאשר מדובר בשברים ללא תזוזה או עם תזוזה מינימלית שאינה משפיעה על יציבות המפרק. גיל הילד משחק תפקיד מכריע בהחלטה – ילדים קטנים מתחת לגיל 8 שנים נוטים להחלים טוב יותר עם טיפול שמרני הודות ליכולת ההחלמה המהירה שלהם. כמו כן, שברים שאינם פוגעים במשטח המפרקי עצמו ולא מערבים את לוחות הגדילה מתאימים יותר לטיפול ללא ניתוח. הקריטריון החשוב ביותר הוא יציבות השבר ויכולתו להתרפא במצב אנטומי נכון ללא התערבות כירורגית.
 
הטיפול השמרני כולל קיבוע באמצעות גבס או סד לתקופה של 3-6 שבועות, כאשר משך הטיפול תלוי בגיל הילד ובסוג השבר הספציפי. במהלך כל התקופה נדרש מעקב, כולל צילומי רנטגן, כדי לוודא שהשבר נשאר במקום הנכון ומתאחה כראוי.

אפשרות הגבס הקל

גבס קל הוא אפשרות מצוינת ברוב השברים שאינם דורשים ניתוח. גבס זה קל יותר משמעותית מגבס מסורתי וניתן להכניסו למים, מה שמקל על שמירת היגיינה ומשפר את איכות החיים במהלך תקופת הטיפול.
 

 טיפול כירורגי לשבר במרפק בילדים

טיפול כירורגי נדרש במקרים מורכבים יותר, בעיקר כאשר יש תזוזה משמעותית של חלקי השבר שאינה מאפשרת החלמה תקינה בטיפול שמרני. שברים תוך-מפרקיים מורכבים, שבהם השבר חודר למשטח המפרק עצמו, דורשים שחזור כירורגי מדויק כדי למנוע נזק עתידי לתפקוד המפרק. כמו כן, במקרים של פגיעה בעצבים או בכלי הדם שעוברים בסמוך למרפק, נדרשת התערבות מיידית לתיקון הנזק ומניעת סיבוכים קבועים. אי-יציבות של השבר לאחר ניסיון שחזור סגור היא עוד אינדיקציה לניתוח, מכיוון שהיא מצביעה על כך שהשבר לא יישאר במקום הנכון ללא קיבוע פנימי.

תהליך הטיפול

הניתוח יכול להתבצע בשתי דרכים עיקריות: שחזור סגור עם קיבוע בפינים מתכתיים, שבו מחזירים את חלקי השבר למקומם דרך העור ללא פתיחה, או שחזור פתוח עם קיבוע פנימי באמצעות ברגים, לוחיות או פינים שונים. שחזור סגור מתאים למקרים שבהם ניתן להחזיר את השבר למקומו ללא חשיפה ישירה של אזור השבר, בעוד ששחזור פתוח נדרש במקרים מורכבים יותר שבהם יש צורך בגישה ישירה לאזור השבר. הבחירה בין השיטות תלויה בסוג השבר, בגיל הילד ובמידת המורכבות של המקרה, כאשר המטרה תמיד היא השגת שחזור אנטומי מדויק תוך מזעור הפרעה לרקמות הסובבות.

שבר במרפק – זמן החלמה ותחזיות

מהו זמן ההחלמה של שבר במרפק?

זמן ההחלמה משבר במרפק תלוי במספר גורמים מרכזיים, כאשר הגורם החשוב ביותר הוא גיל הילד. בילדים צעירים מתחת לגיל 8, ההחלמה מהירה יחסית עקב קצב חילוף החומרים הגבוה והיכולת החידוש המעולה של השלד הצעיר, עם איחוי עצמי תוך 3-4 שבועות ברוב המקרים של שברים פשוטים. 
בילדים גדולים יותר, בגילאי 8-15, התהליך עלול להימשך 6 שבועות או יותר, תלוי בחומרת השבר ובסוג הטיפול שנבחר. שברים שטופלו כירורגית דורשים זמן החלמה ארוך יותר, הן בגלל מורכבות השבר עצמו והן בגלל הצורך בהחלמה מהניתוח. גורמים נוספים המשפיעים על זמן ההחלמה כוללים את המצב הכללי של הילד, רמת הפעילות הקודמת, ושיתוף הפעולה עם ההנחיות הרפואיות.

תקופת השיקום

תקופת השיקום מתחילה מיד לאחר הסרת הגבס ונמשכת בדרך כלל 2-3 שבועות לשברים פשוטים ועד מספר חודשים לשברים מורכבים. ברוב המקרים אין צורך בפיזיותרפיה פורמלית – הפעילות הטבעית של הילד, הרצון לחזור למשחקים ולפעילות, מספיקים להחזרת טווח התנועה והכוח. הילדים בדרך כלל מתחילים להשתמש ביד באופן טבעי והדרגתי, ותוך מספר שבועות רוב התפקודים חוזרים לנורמה. עם זאת, במקרים מסוימים, במיוחד לאחר ניתוח או בשברים מורכבים שהותירו הגבלה משמעותית בטווח התנועה, עלול להידרש טיפול פיזיותרפיה מותאם במיוחד לילדים. 

מעקב ארוך טווח

חשוב לבצע מעקב ארוך טווח של השבר, במיוחד בשברים המערבים לוחות גדילה, כאשר נדרש מעקב של עד שנתיים כדי לוודא שהגדילה ממשיכה בצורה תקינה ושלא מתפתחים עיוותים מאוחרים. המעקב כולל צילומי רנטגן תקופתיים, בדיקה רפואית של טווח התנועה והכוח, והערכה של התפתחות הילד הכוללת. ברוב המקרים, עם טיפול נכון ומעקב מתאים, התחזית לטווח ארוך מעולה, והילדים חוזרים לפעילות מלאה ללא הגבלות. 

מתי נדרשת התייעצות עם מומחה?

כל שבר במרפק אצל ילד דורש הערכה על ידי אורתופד ילדים, שכן המרפק הוא המפרק המורכב ביותר בגוף לטיפול, והבדלים הייחודיים של ילדים מחייבים ידע מיוחד בהתפתחות השלד ובלוחות הגדילה. אורתופד ילדים מנוסה מביא עמו שנות הכשרה מיוחדת בבעיות השלד של ילדים, הבנה של תהליכי הגדילה וההתפתחות, וניסיון קליני רחב בטיפול בשברי מרפק בכל דרגות החומרה. המומחה יכול לקבוע את סוג השבר ומידת חומרתו במדויק באמצעות בדיקה קלינית מיומנת ופרשנות נכונה של בדיקות ההדמיה, להחליט על הטיפול המתאים ביותר תוך שקלול של כל הגורמים הרלוונטיים, לזהות מוקדם סיבוכים פוטנציאליים שעלולים להתפתח, ולתכנן מעקב מתאים לטווח הארוך הכולל הערכה של הגדילה והתפתחות.

מקרים הדורשים התייחסות מיידית:

  • שבר פתוח (עצם יוצאת מהעור)
  • חוסר תחושה או תנועה בכף היד
  • היעדר דופק בפרק כף היד
  • עיוות חמור נראה לעין
  • חשד לפגיעה בכלי דם או עצבים

שאלות נפוצות שהורים שואלים אותי

לאורך השנים במרפאה חוזרות ועולות שאלות דומות מהורים רבים שילדיהם נפגעו בשבר במרפק. להלן השאלות השכיחות ביותר שהורים שואלים אותי.

לא, רוב השברים במרפק בילדים מטופלים באופן שמרני בגבס. ניתוח נדרש רק במקרים של תזוזה משמעותית, שברים מורכבים או פגיעה בעצבים וכלי דם.

זמן הטיפול בגבס נע בין 3-6 שבועות, תלוי בגיל הילד ובסוג השבר. ילדים קטנים מחלימים מהר יותר.

ברוב המקרים של טיפול שמרני ניתן להשתמש בגבס קל, שהוא נוח יותר וניתן להכניסו למים. אך לא תמיד, ההחלטה תלויה בסוג השבר ובהמלצת הרופא.

ברוב המקרים, עם טיפול נכון ומעקב מתאים, לא נותר נזק קבוע. במקרים מסוימים עלול להיוותר נזק קבוע, ולכן נדרש מעקב ארוך טווח.

חזרה לפעילות ספורטיבית מלאה אפשרית בדרך כלל 2-3 שבועות לאחר הסרת הגבס, אך זה תלוי בסוג הספורט והמלצות הרופא. פעילויות בעלות סיכון נמוך יותר לנפילות יאושרו קודם.

שבר רדיוס דיסטלי הוא שבר נפרד המתרחש בשורש כף היד. לעיתים יכולים להתרחש מספר שברים במקביל לאורך הגפה.

אין הבדל מהותי בטיפול עצמו בין שבר במרפק שמאל לימין, והגישה הרפואית זהה משני הצדדים. עם זאת, יש לקחת בחשבון את העדפות הילד ואת היד הדומיננטית שלו – שבר ראש רדיוס מרפק שמאל אצל ילד ימני עלול להשפיע פחות על הפעילויות היומיומיות שלו בהשוואה לשבר ביד הימנית. זה יכול להשפיע על החלטות לגבי רמת הפעילות המותרת במהלך תקופת ההחלמה ועל המהירות שבה חוזרים לפעילויות מורכבות כמו כתיבה או ספורט.

ד"ר מנחם זינגר – מומחה לאורתופדית ילדים

עם ניסיון רב בטיפולים שמרניים וכירורגיים כאחד, אני מתמחה במתן פתרונות מותאמים אישית שמטרתם השגת תוצאות מיטביות תוך שמירה מקסימלית על פוטנציאל הגדילה והתפתחות תקינה.

זיכרו כי רוב השברים מתרפאים היטב עם טיפול נאות, אך החשיבות של אבחון מוקדם וטיפול מתאים על ידי מומחה אינה ניתנת לערעור. ההבנה שהמרפק "פחות סלחן" משאר אזורי הגוף מחייבת דיוק ופרו-אקטיביות בטיפול.

לקביעת תור ולקבלת ייעוץ מקצועי ואישי, אני מזמין אתכם ליצור עימי קשר.

שבר במרפק בילדים | ד"ר מנחם זינגר