שברי מרפק בילדים

למה שברים במרפק נפוצים ומורכבים במיוחד בילדים

שברים במרפק מהווים כ-10-20% מכלל השברים בילדים ומציבים אתגרים ייחודיים. המרפק הינו מפרק מורכב במיוחד, הבנוי משלוש עצמות שחייבות לפעול בתיאום מושלם: עצם הזרוע מלמעלה ושתי עצמות האמה – הרדיוס והאולנה מלמטה. מורכבות זו הופכת את המרפק למפרק הבעייתי ביותר בגוף מבחינת טיפול בשברים, שכן כל הפרעה בהרמוניה זו עלולה להשפיע על התפקוד לטווח הארוך.

חשיבות הריפוי האנטומי המדויק והשלכות טיפול לא נכון

האנטומיה של המרפק ומורכבותו הייחודית

המרפק הוא מפרק מורכב הכולל שלושה מפרקים נפרדים הפועלים כיחידה אחת. עצם הזרוע (humerus) מתחברת לשתי עצמות האמה – הרדיוס והאולנה, ויוצרת מערכת המאפשרת תנועות כיפוף ופשיטה של המרפק וכן תנועות סיבוב של האמה.
בסמןך למרפק עוברים שלושה עצבים עיקריים – המדיאני, הרדיאלי והאולנרי, וכן מערכת כלי דם חיונית. פגיעה באחד מאלה במהלך השבר עלולה לגרום לסיבוכים נוירולוגיים או וסקולריים חמורים. רשת הרצועות והגידים אשר מקיפה את המרפק אומנם מספקת יציבות אך לעיתים יכולה להגביל את האפשרויות לשחזור לאחר פציעה.

סוגי השברים הנפוצים במרפק אצל ילדים

שבר סופרה-קונדילרי

השבר הנפוץ ביותר במרפק של ילדים הוא השבר הסופרה-קונדילרי, המתרחש מעל לקונדילים של עצם הזרוע. שבר זה מהווה כ-60% מכלל שברי המרפק אצל ילדים ומתרחש, בדרך כלל, בגילאי 4-8 שנים. מנגנון הפציעה הנפוץ ביותר הוא נפילה על יד מושטת כאשר המרפק ישר.
שבר זה נחשב מורכב כאשר הוא בתזוזה מכיוון שהוא עלול לגרום לפגיעה בעצבים ובכלי הדם העוברים בסמוך למרפק. בחלק מהמקרים נדרש מעקב צמוד של הדופק והתחושה בכף היד כדי לוודא שלא נפגעה האספקה הנוירולוגית או הווסקולרית.

שבר קונדיל לטראלי

השבר השני בשכיחותו הוא שבר הקונדיל הלטראלי (החיצוני), המהווה כ-17% משברי המרפק בילדים. שבר זה מתרחש בגיל ממוצע של 6 שנים ונגרם בדרך כלל מנפילה כאשר המרפק נלחץ פנימה. שבר זה דורש טיפול מדויק במיוחד מכיוון שהוא כולל את המשטח המפרקי של עצם הזרוע ועלול לפגוע בלוח הגדילה. במרבית המקרים נדרש טיפול כירורגי לשחזור מדויק של המשטח המפרקי.

שבר בצוואר הרדיוס 

שברים בראש הרדיוס במרפק מהווים כ-10% משברי המרפק בילדים. במקרים רבים מדובר בשבר בראש הרדיוס במרפק ללא תזוזה, מצב שבו העצם נסדקת אך החלקים נשארים ביחסים הנכונים. ראש הרדיוס במרפק חשוב לתנועות הסיבוב של האמה, ולכן פגיעה בו עלולה להשפיע על תפקוד עתידי. הטיפול תלוי במידת התזוזה – תזוזה של עד 30 מעלות מטופלת בדרך כלל באופן שמרני, בעוד שתזוזה גדולה יותר דורשת שחזור.

שבר אולקרנון

שבר אולקרנון מתרחש בקצה המחודד של האולנה, החלק הבולט של המרפק שאנו מרגישים כאשר מכופפים את המרפק. שברים אלה נגרמים בדרך כלל ממכה ישירה למרפק, ולעיתים מתרחשים בילדים הפעילים בספורט קבוצתי או ברכיבה על אופניים. האולקרנון הוא חלק חיוני ממנגנון יישור המרפק, ופגיעה בו משפיעה ישירות על היכולת לישר את הזרוע במלואה. התסמינים האופייניים כוללים כאבים חדים, נפיחות מקומית ובמיוחד חוסר יכולת לישר את המרפק נגד התנגדות. ברוב המקרים נדרש טיפול כירורגי כדי לחבר מחדש את החלקים השבורים ולהחזיר את הפונקציה הנורמלית. הקושי בשבר זה הוא שהשריר התלת ראשי מושך בכוח את החלק השבור כלפי מעלה, מה שמקשה על החזקת השבר במקום נכון ללא קיבוע כירורגי.

שבר תלישה במרפק

שבר תלישה במרפק מתרחש כאשר כוח משיכה חזק של שריר או רצועה "מושך" חלק מהעצם איתו. סוג שבר זה יכול להתרחש בכל חלק במרפק ובדרך כלל נגרם מתנועה פתאומית וחזקה או מכוח עקיף הפועל על המפרק. הדוגמה הקלאסית היא ילד שנופל ומנסה להיתפס במשהו, יוצר כוח משיכה חד וחזק. למרות שנשמע פחות חמור משברים אחרים, שבר תלישה יכול להיות בעייתי במיוחד אם הוא מערב אתרי הצמדת שרירים חשובים. הטיפול תלוי בגודל החלק הקרוע ובמיקומו – חלקים קטנים עשויים להחלים טבעית, בעוד שחלקים גדולים או אלה המערבים מישורי מפרק עלולים לדרוש קיבוע כירורגי. הסיבוך הראשי הוא חולשה או הפרעה בתפקוד השריר הקשור, שיכולה להוביל להגבלה בכוח או בטווח התנועה.